בראל נ' חברת דואר ישראל בע"מ

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לה כפועל יוצא מהפרת התחייבותה של הנתבעת לחלוקת עלוני פרסום של התובעת.

לטענת התובעת,ביום 11/8/09 היא פנתה אל הנתבעת והתקשרה עמה בהסכם במסגרתו הזמינה ממנה שירות של חלוקה והפצת עלוני פרסום לעסק מסוג צהרון אשר התובעת ביקשה להפעיל. לטענתה, הואיל וההרשמה לצהרון עתידה היתה להסתיים בתחילת ספטמבר 2009, לאור תחילת שנת הלימודים, היא ביקשה שההפצה תהיה עד ה – 18/8/09. לטענת התובעת, לבקשת הנתבעת, היא העבירה אליה מפה מדוייקת של איזור החלוקה המבוקש- בצפון ומרכז תל אביב וכן, 8,000 עלונים לחלוקה. כמו כן, בגין השירות שילמה התובעת סך 1280 ₪. לטענת התובעת וכפי שיפורט, כשלה הנתבעת מלספק לה השירות אשר בגינו שולמה לה התמורה ומשכך, זכאית התובעת לפיצוי בגין הפרת ההתחייבות.

כך, ראשית, לטענת התובעת, ביום 13/8/09, התקשר אליה נציג הנתבעת מסניף הדואר בכפר סבא, סיפר לה כי הגיעו לסניפו 2,000 עלונים ,שאל אותה מה עליו לעשות עימם והיא השיבה לו כי עליו להעבירם בדחיפות לחלוקה בתל אביב. יתרה מכך, לאור האמור התעורר בליבה ספק באשר לביצוע החלוקה ומשכך ערכה התובעת בדיקות מדגמיות והתברר כי לא בוצעה חלוקה באיזורים בהם היתה צריכה להתבצע חלוקה- כגון ברחוב בארי.

בעקבות הפנייה האמורה ובדיקתה כאמור, פנתה התובעת אל נציג הנתבעת בתל אביב – שלומי וזה ענה לה תחילה, בביטחון מלא, כי כלל העלונים חולקו במלואם ואולם, משעימתה אותו עם המידע בדבר הגעת 2,000 עלונים לכפר סבא וכן, עם כך שבחלק מהאיזורים לא בוצעה חלוקה, חזר בו לפתע מטענתו ואמר כי אמנם הוא לא קיבל את כל העלונים והוא ממתין לעלונים אשר נשלחו בטעות לכפר סבא ומשכך, לא בוצעה חלוקה בכל הרחובות באיזורו ואולם , לטענתו, יתרת 6,000 העלונים אמנם חולקו. הואיל ושלומי אחראי על חלק מאיזור החלוקה ,הוסיפה התובעת ושאלה אותו הכיצד חילק את 6,000 העלונים , באשר רק חלק מכמות זו מיועדת לחלוקה באיזור שלו – אלא שאז חזר בו שלומי גם מטענתו זו וטען כי חילק רק 4,000 עלונים באיזור החלוקה שלו.

התובעת לא אמרה נואש, היא פנתה למנהל איזור החלוקה בוריס זה השיב לה כי חולקו 6,000 עלונים באיזור הצפוני בתל אביב ו – 2,000 באיזור המרכז והפנה אותה למנהל יחידת הדיוור בצפון אשר לא ידע לומר לה בוודאות כמה עלונים חולקו.

זאת אף זאת, למחרת היום , התקשרה אל התובעת מנהלת סניף אשקלון של הנתבעת ועידכנה אותה כי היא קיבלה 2,000 עלונים ואינה יודעת מה לעשות עמם , גם אותה הנחתה התובעת להעביר את החומר לתל אביב. לטענת התובעת, בסיכומו של דבר התקבלו מאשקלון עלונים במצב אשר לא איפשר חלוקתם.

בנסיבות האמורות, לטענת התובעת, לא זו בלבד שהנתבעת כשלה מלהוכיח כי אמנם ביצעה התחייבותה, אלא שעולה בבירור כי חלוקת העלונים לא בוצעה על ידי הנתבעת במלואה או בחלקה והנתבעת הפרה התחייבותה כלפיה בהפרה יסודית. לטענת התובעת, בסד הזמנים אשר נוצר,היא ביקשה להקטין את נזקיה ומשכך, נעזרה בחברים על מנת לבצע חלוקה ולו חלקית וכן, פירסמה את הצהרון בעיתון, בעלות של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ והכל על מנת שהשקעתה לא תרד לטימיון.

לטענת התובעת, לאור האמור, על הנתבעת לשפותה בגין כלל נזקיה ובכלל זה בגין עלות העלונים בסך 1,456 ₪, עלות התשלום לנתבעת בסך 1,280 ₪, תשלום הפרסום בעיתון בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ , הפסדי רווחים אשר היו צפויים לה וכן, עוגמת הנפש והטירחה כפועל יוצא מהפרת התחייבות הנתבעת.

לטענת הנתבעת, בוצעה חלוקה של כלל העלונים אשר נמסרו לחלוקה ובכלל זה חולקו 2,000 עלונים באיזור מרכז תל אביב וכן, 6,000 עלונים באיזור צפון תל אביב וזאת נכון ליום 13/8/09. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, ממילא בהתאם לסעיף 77 לחוק הדואר, התשמ"ו – 1986 פטורה הנתבעת מאחריות במקרה זה הואיל ומדובר בדבר דואר אשר לא נמסר למשלוח בדואר רשום ומשכך,אין להטיל על הנתבעת חבות בתשלום פיצוי בגין נזק, אובדן או גניבה שלו. זאת ועוד, בהתאם לתנאי השירות שלה, אין הנתבעת אחראית לתשלום בגין נזק גניבה או אובדן שיגרמו לעלונים. לאור האמור, לטענת הנתבעת, יש לדחות את תביעתה של התובעת.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת ועדים מטעם הנתבעת – מר יוסי בילו ומר שלומי רדעי. אציין כי לדיון הראשון אשר התקיים בפני הגיעה הנתבעת ללא עדים ו/או ראיות בתמיכה לטענותיה , לפנים משורת הדין, נקבע דיון נוסף אליו הביאה נתבעת את ראיותיה ועדיה ואולם, גם לדיון הנדחה – וכפי שיפורט להלן- הובאו על ידי הנתבעת ראיות ועדים לקויים וחסרים.

דיון ומסקנות –

ראשית, במישור העובדתי – ראייתי, מצאתי כמהימנה עדותה של התובעת ובהתאם לה השתלשלות האירועים הינה כפי שמסרה במסגרת עדותה ובמסגרת כתב תביעתה כמפורט לעיל. דהיינו –כי אמנם, קיבלה טלפון ובהתאם לו חלק מהעלונים הגיעו לכפר סבא, כי אמנם קיימה שיחות עם עובדי הנתבעת אשר כשלו מלספק לה תשובות קוהרנטיות ואשר מתיישבות עם העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת וכן, כי אמנם כטענתה, לאור התנהלות הנתבעת – ספק רב באם אמנם בוצעה החלוקה של העלונים כולם ואין כל ספק כי לא בוצעה חלוקה של חלק מהעלונים לפחות.

תימוכין לעדותה של התובעת ניתן למצוא בעדויות הנתבעת , במחדליה ובהתנהגותה –

כך, כאמור הנתבעת לא הביאה עדיה ו/או ראיות מטעמה לדיון הראשון אשר נקבע בפני בית המשפט , יחד עם זאת, לפנים משורת הדין , נדחה הדיון על מנת לאפשר לה יומה המלא והבאת עדיה וראיותיה.

בפתח הדיון הנדחה, טענה בפני התובעת כי העדים מטעם הנתבעת ישבו מחוץ לאולם בית המשפט עם נציג הנתבעת תוך שזה פורס בפניהם את כתבי בי- דין ואלו משוחחים איתו יחדיו על עדותם. למרבה תדהמתי- לא הוכחש האמור על ידי נציג הנתבעת אלא שזה טען בפני בית המשפט כי :

"בסך הכול אנחנו כמערכת זימנו את 2 העדים כרבע שעה לפני מועד הדיון כדי שאני אשמע אמת לאמיתה מה נעשה ומה היה. הם ישבו לידי ואנחנו דיברנו על הנושא הזה. אני לא אמרתי להם מה לומר. הם באיזורי חלוקה נפרדים. לשאלת ביהמ"ש , האם האחד שמע את גרסתו של השני אני משיב שהם ישבו לידי. כל אחד שמע את עדותו של השני וכל אחד אמר דבר אחר" (ראה עמ' 7 שורות 13-16).

בהקשר זה, דבריו של נציג הנתבעת מדברים בעד עצמם ולאור האמור, ברי כי המשקל אשר ניתן לייחס לעדות העדים מטעמו – מוטל בספק.

כאילו לא די בכך, במסגרת הדיון בפני, הגיש לבית המשפט העד מר שלומי רדעי, מסמך אשר הוגש וסומן נ/3 שהוא דוח יומי של איזור החלוקה שלו מה – 16/8/09. המסמך הינו קרוע בצידו ולשאלת בית המשפט מדוע נקרע חלקו של העמוד , השיב העד כי במקום אשר נחתך על ידו היו רישומים בכתב ידו הנוגעים לרחובות בהם לא בוצעה החלוקה והוא חתך את הכיתוב (ראה עמ' 9 שורות 10-13). אציין כי בתחילה, ציין העד כי היו רשומים מספר רחובות בהם לא בוצעה החלוקה ואולם, לאחר מכן חזר בו וטען כי היה רשום רק רחוב צייקלין (צ.ל. צייטלין) בלבד והוא קרע את זה (ראה עמ' 9 שורות 13-14) .מן האמור נובע כי עד זה חיבל בראייה אשר הוגשה לבית המשפט על כל המשתמע מכך ויודגש- כפי שהעיד העד עצמו – הכיתוב אשר נקרע על ידו – היה בו בכדי לתמוך ולו חלקית בטענות התובעת.

זאת ועוד, במסגרת עדותו של העד השני מטעם התובעת – מר יוסי בילו, הוגש על ידי עד זה לבית המשפט מסמך נ/1 , שהוא דו"ח שערך העד באשר לחלוקה ביום 16/8/09. אלא שעיון בדו"ח זה מעלה כי מדובר בריכוז אשר הוכן ביום 22/4/10 , משנשאל עד זה מהיכן נלקחו הנתונים המפורטים בדו"ח זה, השיב כי הנתונים נלקחו מהדו"ח היומי אשר נערך ביום 16/8/09. אלא, שהעד לא הביא עימו לדיון בפני את הדו"ח היומי בתמיכה לטענתו אלא את הריכוז אשר הוכן חצי שנה לאחר מכן ומשהנושא עלה לדיון בעקבות הגשת התביעה על ידי התובעת. מן האמור נובע כי גם בהקשר זה כשלה הנתבעת מהצגת ראיות רלוונטיות ואותנטיות אשר מצויות בידה ותחת זאת הגישה דו"ח אשר הוכן במיוחד לאחר הגשת התביעה.